שונות ועוצמה לזיהוי התקדמות של דפוסי שדה ראייה שונים

מטרת מחקר הייתה להעריך ולהשוות את השונות והיכולת לזהות התקדמות בשדה הראייה במבחן 24-2, 12 מיקומים מרכזיים של מבחן שדה הראייה 24-2 ושדה הראייה 10-2 בעיניים עם הפרעות שונות בשדה הראייה.

מחקר זה היה מחקר רב-מרכזי רטרוספקטיבי אשר כלל נתונים מ-52,806 מבחני 24-2 -11,966 מבחני 10-2 מ-7,307 עיניים אשר נאספו ממאגר המידע Glaucoma Research Network. במחקר נכללו רק עיניים עם למעלה מ-5 מפגשים ומעל שנתיים מעקב. באמצעות מוגדלים של רגרסיה לינארית חישבו החוקרים את שיעורי השינוי בסטייה הממוצעת (slopes), בעוד שהשאריות חושבו על מנת להעריך את השונות לאורך כל טווח הסטייה הממוצעת. הדמיות מחשב (10,000 הדמיות) על סמך שאריות אמיתיות מדגימות נערכו על מנת להעריך את העוצמה של זיהוי התקדמות מובהקת בהפרעת שדה הראייה (p<0.05) בשיעורים שונים של שינויי סטייה ממוצעת. התוצא הראשי שנמדד במחקר זה היה הזמן הדרוש עד זיהוי התקדמות ההפרעה.

תוצאות המחקר הדגימו כי עבור כל 3 דפוסי ההפרעה, שונות הסטייה הממוצעת הייתה הגבוה ביותר בטווח שבין 5 ל-20 דציבלים והייתה נמוכה יותר באופן עקבי במבחן ה-10-2 בהשוואה למבחן ה-24-2 או ה-24-2 המרכזי. עוד נמצא כי הזמן עד זיהוי התקדמות משמעותית שאושרה לפי עוצמה של 80% היה הנמוך במבחן ה-10-2, עם ירידה של 14.6% עד 18.5% בהשוואה ל-24.2 וירידה של 22.9% עד 26.5% בהשוואה ל-24-2 מרכזי.

הזמן לגילוי התקדמות מרכזית של שדה ראייה היה מופחת בסטייה ממוצעת ב-10-2 בהשוואה ל-24-2 וה-24-2 המרכזי בעיניים עם גלאוקומה בבסיס הנתונים הנחקר, תרומה המיוחסת באופן חלקי לשונות הנמוכה יותר במבחני 10-2.מממצאים אלה תורמים לראיות הנוכחיות בהקשר של הערך הפוטנציאלי של מבחני 10-2 בניהול הקליני של מטופלים עם גלאוקומה במתאר של ניסויים קליניים.

מקור:

Susanna F. et al. Ophthalmology Glaucoma (2022). https://doi.org/10.1016/j.ogla.2021.04.004