AMD היא הסיבה העיקרית לעיוורון בעולם המערבי, ורוב מקרי העיוורון נגרמים מהצורה הרטובה שלה. לאורך השנים נוסו טיפולים שונים למחלה. הטיפולים המוקדמים כללו לייזר פוטוקואגולציה לנגעים אקסטראפובאליים לפי ה-MPS וטיפולים פוטודינאמיים לנגעים סאבפובאליים לפי מחקרים אחרים. במקרה הטוב, הפחיתו הטיפולים הללו את מידת ההידרדרות בראייה.
עוד בעניין דומה
מחקרי ה-ANCHOR וה-MARINA היו הראשונים שבחנו שימוש בלוסנטיס בהזרקות תוך זגוגיתיות אחת לחודש, ונצפה בהם לראשונה שיפור בחדות הראייה. במחקרי ה-CATT וה-IVAN נמצא כי טיפול חודשי בהזרקות של לוסנטיס עדיף מטיפול כנדרש (PRN) מבחינת השיפור בחדות הראייה והפחתה בבצקת המקולרית, אך לטיפולים תכופים אלו משמעות רבה מבחינת המטופלים ומבחינת העלויות למערכת הרפואית (הזרקות חודשיות ובדיקות חודשיות). מהאמור לעיל ברור כי יש מוטיבציה לנסות למצוא טיפול יעיל ובטוח שאפשר יהיה לתת בתדירות פחותה מאחת לחודש.
אותה תמונה מנקודת מבטו של אדם ללא לקות ראיה (למעלה) ומנקודת מבט של אדם עם ניוון מקולרי (מתחת). מקור צילום: ויקיפדיה
Afliberceptי(VEGF TRAP) הוא חלבון מומס קטן בעל אפיניות גדולה מאוד ל-VEGF. בניגוד ללוסנטיס שנקשר ל-VEGF ומשנה את הקונפיגורציה שלו ועל ידי כך מונע ממנו להיקשר לרצפטור, ה-TRAP משמש כרצפטור נייד שתופס את אתר הקישור של VEGF לרצפטור. ההנחה של המחקר הנוכחי היא שאת האפיניות הגדולה ל-VEGF אפשר "לתרגם" למשך פעולה ארוך יותר, קרי להשפעה תרפויטית ארוכה יותר. מטרת המחקר הייתה להשוות בין לוסנטיס לבין VEGF trap במינונים שונים ובתדירות טיפול שונה.
שני מחקרי ה-VIEW, האחד בארה"ב והשני באירופה, קובצו למאמר אחד. מדובר במחקרים פרוספקטיביים, כפולי סמיות, אקראיים ועם מעקב של שנה. קריטריוני ההכללה במחקרים כללו גיל מעל 50 שנה, חדות ראייה 6/12–6/90, CNV סבפובאלי על רקע AMD (נקבע בבדיקת פלוארסצין) ושהחולים לא עברו טיפולים קודמים. החולים חולקו אקראית ל-4 קבוצות טיפול: TRAPי0.5 מ"ג אחת לחודש, TRAPי2 מ"ג אחת לחודש, TRAPי2 מ"ג אחת לחודש למשך 3 חודשים ואז אחת לחודשיים ולוסנטיס אחת לחודש. נבדקה היעילות של ה-TRAP ביחס ללוסנטיס כעבור שנה של טיפולים, והפרמטר שנבדק היה מספר החולים שאיבדו פחות מ-15 אותיות. החולים מכל הקבוצות נבדקו אחת לחודש, ובמועדים ידועים מראש עברו גם בדיקות פלוארסצין ובדיקות OCT.
למעלה מ-2,000 נבדקים השתתפו בשני המחקרים יחד. לא נמצאו הבדלים בין הענפים השונים, כלומר לא נמצאה עדיפות לאחד מסוגי הטיפולים. הודגם גם equivalence בין התרופות והמשטרים. נוסף על כך נמצא כי TRAPי2 מ"ג בחודש היה עדיף על פני לוסנטיס ב-VIEW 1י(+10.9 אותיות לעומת +8.1 אותיות). בבדיקת פרופורציית החולים שהרוויחו לפחות 15 אותיות לא היו הבדלים בין הקבוצות. לא נמצאו הבדלים מבחינת תופעות הלוואי בין קבוצות הטיפול. הריכוז המקסימלי של TRAP בדם לאחר הזרקה של 2 מ"ג היה 0.02 µgr/ml. כעבור שבועיים כבר לא נמצא TRAP בפלזמה.
הנקודה העיקרית שהחוקרים מבקשים להדגיש היא שטיפול אחת לחודשיים ב-TRAP יעיל כמו טיפול חודשי בלוסנטיס, על כל המשתמע מכך מבחינת תופעות לוואי ומעמסה על החולים ועל מערכת הבריאות.
ערך: ד"ר דידי פביאן
מקור:
הירשמו לקבלת עדכונים בנושאים שעלו בכתבה
