חדשות

טיפולים חדשים במחלת העיניים הדלקתית אובאיטיס

ראיון עם ד"ר זוהר חבוט-וילנר, מנהלת שירות האובאיטיס ב"איכילוב", על טיפולים מקומיים חדשים במחלת העיניים הדלקתית וטיפולים חדשים בתחום התרופות הביולוגיות למחלה

ד"ר זהר חבוט-וילנר (צילום: "איכילוב")

בחודשים הקרובים צפויות להתפרסם תוצאות מחקר על יעילות השימוש בשתל חדיש, המוזרק לעין כטיפול במחלת העיניים הדלקתית אובאיטיס. השתל מכיל קורטיקוסטרואיד מסוג פלואוצינולון אצטוניד ומיועד להשתחרר באופן מבוקר לתקופה של 3 שנים.

בנוסף, בחודשים הקרובים עומד להתחיל מחקר רב-מרכזי עולמי, שבו תשתתף גם ישראל, ובו ייבדק השימוש בהזרקת טריאמצינולון לתוך העין, לאזור החלל שמעל לדמית - וזאת לשם טיפול בבצקת ברשתית (סיבוך נפוץ של אובאיטיס).

כמו כן, לאחרונה אושר השימוש בתרופה הביולוגית אדלימומב על ידי ה-European Medicines Agencyי(EMA) ו-ה-FDA האמריקאי, לטיפול באובאיטיס לא זיהומית. התרופה קיבלה לאחרונה חוות דעת חיובית של הוועדה האירופית להערכת תרופות (CHMP). יש לציין, כי זוהי התרופה הראשונה שאיננה קורטיקוסטרואידלית שמאושרת על ידי ה-EMA וה-FDA לשימוש במטופלים אלו.

לדברי ד"ר זוהר חבוט-וילנר - מנהלת שירות האובאיטיס ומחלות דלקתיות של העין והמרפאה המשולבת למחלות דלקתיות של העין והמפרקים במרכז הרפואי "איכילוב תל אביב", המשמשת כיום כיו"ר חוג האובאיטיס באיגוד רופאי העיניים בישראל - "אין כל ספק שהטיפול בחולי האובאיטיס משתכלל".

לדבריה, "הטיפול משתכלל הן מבחינת טיפולים מקומיים הניתנים לעין בהזרקות סביב ולתוך העין והן מבחינת טיפולים הניתנים לגוף - הטיפולים הביולוגיים החדשניים, ובשנים הקרובות צפויות להגיע לשוק תרופות חדשות ומתקדמות לטיפול במחלה".

"דוקטורס אונלי" קיים ראיון עם ד"ר חבוט-וילנר על המחלה, על הטיפולים המוצעים לחולים ועל הטיפולים הצפויים בעתיד.

Uveitis, אובאיטיס, מחלת עיניים (צילום: אילוסטרציה)

Uveitis, אובאיטיס, מחלת עיניים (צילום: אילוסטרציה)

מהי אובאיטיס (Uveitis) ומה גורם להופעתה?
ד"ר חבוט-וילנר: "אובאיטיס הינה מחלה דלקתית תוך עינית שעשויה להופיע כאחד הסימנים של מחלה דלקתית כללית בגוף, אך גם כמחלה המתבטאת בעיניים בלבד. הגורם למחלה יכול להיות זיהומי או תהליך דלקתי שאיננו זיהומי".

מהם ביטויי המחלה?
"אובאיטיס עשויה לערב חלקים שונים בעין ומתבטאת באופן שונה, על פי החלק המעורב במחלה. באובאיטיס קדמית - תיתכן תחושת אי נוחות, קושי במבט לאור, כאבים בעין וסביב לה, כאבי ראש וירידה בראייה. פעמים רבות העין אדומה. יתכן גם שינוי במבנה האישון – הוא עלול להעשות קטן ולאבד מצורתו העגולה. במצבים מסוימים יתכן שצבע הקשתית יהיה שונה בין עין לעין. צורות אחרת של המחלה הינן אובאיטיס אמצעית ואובאיטיס אחורית. התלונה העיקרית של החולים בסוג זה של המחלה הינה ירידה בחדות הראייה והפרעה בראייה, כגון הופעת 'נקודות וצורות צפות” בשדה הראייה".

מה שיעור החולים במחלה זאת? מהו הפרופיל שלהם?
"מדובר לרוב בחולים שגילם נע בין 20 ל-59. אבל המחלה יכולה להופיע גם בילדים, אם כי בשיעור קטן יותר: עד כ-10% מכלל המקרים הפונים למרפאה. ההערכה הינה, כי שיעור המחלה בעולם עומד על 38-714 מקרים ל-100,000 איש."

מהי השפעת המחלה על איכות החיים של החולה?
"עיקר השפעתה נעוץ בפגיעה בכושר הראייה. במקרים רבים כושר הראייה לא נפגע לצמיתות אך כאשר נותרת פגיעה משמעותית בראייה, תתכן פגיעה ביכולת העבודה ואובדן יכולת נהיגה וקריאה. על כן, יש חשיבות רבה לזיהוי מוקדם של המחלה והתאמת הטיפול המיטבי למניעת סיבוכים והחמרה בפגיעה בחדות הראייה".

מהם הטיפולים הקיימים כבר כיום למחלה זאת?
"הטיפול תלוי כמובן בגורם לאובאיטיס. במקרה שמדובר באובאיטיס שאיננה זיהומית, הטיפול מכוון כנגד התהליך הדלקתי. אולם באובאיטיס זיהומית -משתמשים בתרופות כנגד המזהם שנמצא אחראי למחלה ולעיתים במשלב עם טיפול אנטי-דלקתי"

כיצד מתבצע הטיפול?
"הטיפול העיקרי באובאיטיס שאיננה זיהומית הינו באמצעות קורטיקוסטרואידים. הוא ניתן במגוון צורות (טיפות, זריקות מסביב ולתוך העין, כדורים או בטיפול תוך ורידי), כל זאת בהתאם למיקום האובאיטיס בעין. הטיפול הפומי בכדורים (פרדניזון) יעיל במרבית המקרים, אך לא ניתן להשתמש בו באופן ממושך ובמינון גבוה משום שהוא עלול לגרום לתופעות לוואי כגון סוכרת, יתר לחץ דם, השמנה, שינויים במצב הרוח, אי שקט, הפרעות שינה ואוסטאופורוזיס. בילדים הטיפול הזה עלול לפגוע בצמיחה. בנוסף לכך, צורת הטיפול הזאת עלולה לגרום לתופעות לוואי עיניות כגון היווצרות או התקדמות של קטרקט וגלאוקומה - שיכולות גם הן לפגוע בראיה".

מה הפתרון לבעיה הזאת?
"כאשר הטיפול בפרדניזון לא יעיל, או כאשר נדרש טיפול ממושך במינונים גבוהים או כאשר נוצרות תופעות לוואי משניות - יש צורך לעבור לטיפול אחר. הטיפולים האחרים מכוונים כנגד התהליך הדלקתי, מדובר בתרופות מקבוצות שונות: אנטימטבוליטים (מטוטרקסט, אזתיופרין, מיקופנולט-מופתיל) או מעכבי קלצינורין (ציקלוספורין) ולעיתים מאוד נדירות שימוש בחומרים אלקילים (ציקלופוספמיד). טיפולים אלו שונים בדרכי פעילותם, וגם להם עשויות להיות תופעות לוואי שונות. יתר על כן, כאשר הטיפולים הללו אינם יעילים או כאשר גורמים לתופעות לוואי, נדרש טיפול חליפי.

בשנים האחרונות נכנסו לשימוש תרופות ביולוגיות - נוגדנים כנגד חלבונים דלקתיים. ה-tumor necrosis factor-alphaי(TNF-a) הינו חלבון פרו-דלקתי בעל חשיבות רבה בהיווצרות התהליך הדלקתי התוך-עיני. נטרול פעילותו עשוי להביא לדיכוי התהליך הדלקתי. שתי תרופות קיימות כבר בקבוצה זאת והן מיועדות לחולי אובאיטיס: אינפליקסימב הניתנת בטיפול תוך ורידי ואדלימומב הניתנת בהזרקה תת-עורית.

יש לציין שגם לתרופות אלו עשויות להיות תופעות לוואי ועיקרן - חשיפה מוגברת לזיהומים. תרופות ביולוגיות נוספות מכוונות כנגד חלבונים אחרים כגון-CD20י, IL6י ,ו-B7 protein, אך הן נמצאות כיום בשימוש במקרים מועטים".

האם הטיפולים הביולוגים הם הבשורה החדשה לחולי אובאיטיס שלא מגיבים לטיפולים אחרים?
"הטיפולים הביולוגיים מהווים בשורה חדשה בטיפול בחולי אובאיטיס בעצם היותם מכוונים כנגד חלבון מסוים המעורב בתהליך הדלקתי, והם אמורים לפעול באופן מכוון-מטרה. הבעיה העיקרית בטיפולים הקיימים כיום הינה שעדיין לא קיימת תרופה שיעילה באופן גורף בכל המקרים ושהינה חסרת תופעות לוואי. על כן, הטיפול הביולוגי הינו טיפול נוסף חשוב מאוד.

בעבודה חשובה שפורסמה על ידי פאנל מומחים הוצע הטיפול באינפלקיסימב ואדלימומב אף כטיפול ראשוני לטיפול במחלות אובאיטיות מסוימות וכמובן כטיפול חליפי לטיפול קיים לא יעיל או שגורם לתופעות לוואי, במחלות אובאיטיות אחרות.

תוצאות מחקר רב-מרכזי עולמי בדק שימוש באדלימומב בחולי אובאיטיס עם וללא אובאיטיס פעילה. פרטיו התפרסמו בכנס לחקר הראייה בארה"ב (ARVO). המחקר בדק את יעילות התרופה מול קבוצת חולים שלא טופלה בתרופה. נמצא כי הטיפול הוריד את רמת המחלה הפעילה ואת ההתלקחויות שלה וסייע בשמירה על כושר הראיה של החולים. תוצאות אלו התקבלו אחרי ירידה משמעותית עד להפסקת הפרדניזון שהחולים קיבלו".

ישנם טיפולים מקומיים חדשניים, כיצד מבוצעים הטיפולים הללו בחולי אובאיטיס?
"בשנים האחרונות אנו עדים לחידושים בטיפולים המקומיים בחולי אובאיטיס. הטיפול בהזרקות תוך-עיניות נעשה טיפול מקובל ביותר. הוא מבוצע במרפאה, בתהליך קל ומהיר. שתל הדקסמתזון מאפשר הזרקת קורטיקוסטרואידים מסוג דקסמתזון לזגוגית העין, תוך שחרור מבוקר של החומר התרופתי, לתקופה של כחצי שנה. תופעות הלוואי פחותות בהשוואה לטיפול שהיה מקובל בעבר והתבסס על הזרקת טריאמצינולון באופן לא מבוקר לזגוגית.

התוצאות של השתל טובות ומאפשרות השקטת התהליך הדלקתי במרבית המקרים לכחצי שנה ואף יותר. בחודשים הקרובים צפויים להתפרסם תוצאות מחקר נוסף שבו נעשה שימוש בשתל אחר, שאף הוא מוזרק לעין. שתל זה מכיל פלואוצינולון אצטוניד ומיועד להשתחרר באופן מבוקר לתקופה של 3 שנים".

ומה התחזית לגבי העתיד?
"אובאיטיס היא מחלה עינית דלקתית שעשויה להתייצג בדרגות חומרה שונות. לכן, זיהוי מוקדם וטיפול נכון חשובים ביותר על מנת למנוע את סיבוכי המחלה והפגיעה בראייה. מחקרים שונים הנמצאים כעת בשלבים ההתחלתיים בודקים יעילות של תרופות נוספות לאובאיטיס, בטיפות עיניים, בהזרקות עיניות ובטיפול סיסטמי. להערכתי, אנו צפויים בשנים הקרובות לתרופות חדשות שיסייעו לטיפול במחלה".

נושאים קשורים:  חדשות,  ראיון,  עיניים,  אובאיטיס,  טריאמצינולון,  תרופה ביולוגית,  FDA,  קורטיקוסטרואידים,  אדאלימומאב
תגובות