במסגרת מחקר אשר ממצאיו פורסמו לאחרונה בכתב העת Journal of Glaucoma, ביקשו החוקרים להעריך את ההשפעה של מפגעי תנועה מסוכנים על יכולות הנהיגה של נבדקים עם גלאוקומה, וזאת תוך שימוש בסימולטור נהיגה.
עוד בעניין דומה
המחקר הנוכחי כלל 52 נבדקים עם גלאוקומה ו-15 נבדקי ביקורת. הנבדקים נדרשו להגיב למפגעי תנועה מסוכנים, כגון, הולכי רגל החוצים באופן לא צפוי או בלימה פתאומית של רכב אל נתיב הנסיעה של הנבדק. החוקרים השוו בין הקבוצות, את זמן התגובה (reaction times – RTs) מהופעת מפגע תנועה ועד הרמת רגל מדוושת הגז (“Gas Off”) ולחיצה על דוושת הבלם (“Brake On”).
תוצאות המחקר הדגימו כי RTs הממוצעים היו שונים בין הקבוצות. זמן “Brake On” היה ארוך יותר בקבוצת הגלאוקומה (3.39±3.88 שניות לעומת 2.39±1.99, P=0.005), אך זמן “Gas Off” היה דומה בין הקבוצות (2.74±3.42 לעומת 2.13±1.91, P=0.120). בקרב הנבדקים עם גלאוקומה, מודלים רב-משתניים אשר הותאמו לגיל, מין, מוצא וחדות ראיה, הדגימו RTs איטיים יותר בערכי רגישות בינוקולרית ממוצעים נמוכים יותר (1.12 ו-1.14 יותר איטיות לכל ירידה של 10 דציבל, P=0.009 ו-P<0.001, בהתאמה). מהשוואה בין סוגי סיכונים נמצא כי לנבדקים עם גלאוקומה, לקח זמן ארוך יותר לבלום בסיכונים קטנים בהשוואה לסיכונים בולטים יותר (P=0.027).
מתוצאות מחקר זה עולה כי זמני התגובה למצבים מסוכנים בנהיגה בקרב מטופלים עם גלאוקומה הינם ארוכים יותר. שימוש בסימולטורים של נהיגה בקרב מטופלים עם גלאוקומה, יכולים לשמש להערכת נהיגה אינדיווידואלית.
מקור:
הירשמו לקבלת עדכונים בנושאים שעלו בכתבה
