במסגרת מחקר אשר ממצאיו פורסמו לאחרונה בכתב העת The Ocular Surface ביקשו החוקרים לזהות ביומרקרים בדמעות הספציפיים למחלת העין היבשה (dry eye disease – DED) בעזרת ניתוח פרוטאומי של הדמעות. החוקרים ביקשו לזהות מאפיינים קליניים ולבחון את הקשר לתסמינים לפני ולאחר טיפול ל-DED.
עוד בעניין דומה
מחקר זה בוצע במתכונת פרוספקטיבית, רב-מרכזית ובסמיות כפולה. המחקר הנוכחי כלל סך של 80 נבדקים עם DED. הנבדקים טופלו עם 0.1% ציקלוספורים (CsA, N=28), 0.5% CsAי(N=26) או טיפות עיניים של 3% דיקאפוזול (DQS, N=26). החוקרים ביצעו הערכה לשינויים פרוטאומיים בדמעות ולתוצאים קליניים של הטיפול (זמן שבירת דמעות [TBUT], ארוזיה של הקרנית [Cor-Er], ארוזיה בלחמית [Conj-Er] וציון הערכה לתסמיני העין היבשה [SANDE]). ההערכות בוצעו בשבועות 4, 8 ו-12 לטיפול. לבסוף, החוקרים ביצעו ניתוח קורלציה לפרמטרים הקליניים והשוו בין 3 הטיפולים באשר לביטויים החלבוניים היחסיים (differentially expressed proteins – DEPs) בהתבסס על ניתוח פרוטאומי.
תוצאות המחקר הדגימו כי רמות AFM, ALCAM, CFB, H1-4, PON1, RAP1B ו-RBP4 ירדו בכל קבוצות הטיפולים לאחר הטיפול. כעבור 12 שבועות טיפול, כלל המאפיינים הקליניים השתפרו באופן מובהק (P<0.0001), אך ללא הבדל בין קבוצות הטיפול מלבד עבור Cor-Er (P<0.007). בהשוואה לקבוצת הטיפול עם DQS, ציון Cor-Er השתפר באופן מובהק לאחר טיפול עם CsA ב-2 המינונים. שבעת ה-DEPs אשר זוהו בכלל הטיפולים לא נמצאו עם קשר מובהק למאפיינים הקליניים (P>0.05).
מתוצאות מחקר זה עולה כי על אף ההבדל בריכוז התרופות ובמכניזם הפעולה, השיפור ב-TBUT, Cor-Er ו-ציון SANDE היו שווים בין קבוצות הטיפול. לא זוהו ביומרקרים חלבוניים בדמעות, אשר ניתנים ליישום כפרמטרים קליניים עם קורלציה לתסמינים ומאפיינים קליניים בסגוליות ורגישות מספקת.
מקור:
הירשמו לקבלת עדכונים בנושאים שעלו בכתבה
