ידוע כי אנשים הלוקים בתסמונת דאון (DS) או בתסמונת איקס שביר (FXS) מדגימים קשיי שפה הבעתית החל מהילדות המוקדמת. עם זאת, פחות מובן האם כישורי שפה הבעתית משתנים במהלך תקופת ההתבגרות באנשים אלו, והאם שינויים אלו הינם ספציפיים לתסמונת. חקר סוגיה זה, כמו כן חקר השפעת האם וגורמים שקשורים למשפחה על התפתחות שפה הבעתית, עשויים להוות בסיס להתערבויות יעילות במתבגרים עם תסמונת דאון או איקס שביר.
עוד בעניין דומה
מחקר זה בדק מסלולי שפה הבעתית, אשר הוערכו באמצעות שיחה ותיאור, ב-57 מתבגרים זכרים הלוקים במוגבלות שכלית (20 עם DS ו-37 עם FXS). נבדק הקשר לקבוצת האבחנה (DS מול FXS) וכן הקשר לגורמים משפחתיים (IQ אמהי, מצוקה פסיכולוגית אמהית, קרבה ביחסי אם-ילד, הכנסה משפחתית, השכלה אמהית ואבהית), תוך תקנון לגיל כרונולוגי וקוגניציה בלתי מילולית.
שינויים במהלך הערכות שנתיות חוזרות בזכרים עם DS או FXS נצפו רק במהלך שיחה, כמו מידת דברנות רבה יותר, אך ירידה במורכבות תחבירית ובגיוון לשוני. החוקרים מצאו כי לאבחנה הספציפית יש אפקט על השינוי לאורך זמן מבחינת מידת דברנות בשיחה, עם עדיפות לטובת קבוצת הלוקים ב-FXS. נמצא כי קשר אם-ילד קרוב יותר מנבא פחות ירידה לאורך זמן במידת גיוון לשוני במהלך שיחה. עוד נמצא כי משתתפים שאמהותיהם היו בוגרות השכלה גבוהה הדגימו שיפור רב יותר לאורך זמן במידת דברנות בשיחה, בהשוואה למשתתפים שלאמהותיהם הייתה רמת השכלה תיכונית.
החוקרים הסיקו כי במהלך תקופת ההתבגרות בזכרים הלוקים ב-DS או FXS, ישנו שיפור בכמות הדיבור המופק בהקשרים שיחתיים, אך ישנה גם ירידה באיכות השפה המופקת. תוצאות המחקר מראות כי ישנם היבטים בהתפתחות שפה הבעתית שהינם ספציפיים לתסמונת, וכן מחזקות את התפקיד המגן של גורמים שקשורים למשפחה.
מקור:
הירשמו לקבלת עדכונים בנושאים שעלו בכתבה
