צוין זה מכבר כי משך השהייה מול מסך דיגיטלי מהווה גורם סיכון סביבתי פוטנציאלי שניתן להשפיע עליו, ועלול להגביר את הסיכון לקוצר ראייה. עם זאת, הקשר בין זמן המסך לקוצר ראייה לא דווח באופן עקבי. אף כי ההימצאות של קוצר ראייה עלתה עוד לפני השימוש המסיבי במכשירים דיגיטליים במדינות מסוימות (בהשפעת ההשכלה והחינוך), ייתכן כי לאחרונה השימוש במסכים מוסיף לעלייה זו. מטרת החוקרים בסקירה שיטתית זו הייתה לקבוע את הקשר בין זמן המסך לבין הסיכון לפתח קוצר ראייה רווח או מקרי, בנוסף לסיכון להתקדמות קוצר הראייה בילדים. החוקרים זיהו מאמרים שפורסמו בנושא, במנועי החיפוש PubMed,יScienceDirect ו-Cochrane Library, וביצעו סקירה גם של רשימת הציטוטים של מאמרים אלו.
עוד בעניין דומה
החוקרים הכלילו 15 מחקרים (9 מחקרי חתך ו-6 מחקרי עוקבה), עם סך של 49,789 ילדים בגילאים 3 עד 19. החוקרים איתרו עדות לקשר בין זמן מסך לקוצר ראייה ב-7 מחקרים. החוקרים מצאו ראיות סותרות, כאשר מחקרים עדכניים יותר היו אלו שחשפו קשר מגמתי בין מספר השעות שילדים בילו מול מסכים לבין קוצר ראייה. החוקרים ביצעו מטה-אנליזה באמצעות מודל תוצאות מקרי על חמישה מחקרים (20,889 נבדקים סך הכל), שדיווחו על יחסי סיכויים בתוצאותיהם. כמו כן, החוקרים השתמשו בהסתברות I2 על מנת להעריך את מידת ההטרוגניות. הם מצאו כי יחס הסיכויים מצירוף של כמה מחקרים היה 1.02 (רווח בר-סמך 95%: 0.96-1.08, p = 0.48), עובדה המציעה כי זמן מסך אינו קשור לקוצר ראייה רווח ומקרי, בקבוצה זו של מחקרים שנבדקו.
החוקרים הגיעו למסקנה כי התוצאות הנוגעות לקשר בין הזמן מול מסך לבין קוצר ראייה, הינן מעורבות. מחקרים נוספים עם מדידות זמן מסך אובייקטיביות נחוצים על מנת להעריך עדות לקשר בין זמן מסך לקוצר ראייה.
מקור: