מגזין

פרופיל רפואי: ד"ר מאיה כלב לנדוי, רופאת עיניים בכירה בבית החולים וולפסון

רופאת העיניים מספרת על מקרה בלתי נשכח מחייה המקצועיים והתובנות בעקבותיו, על ניתוחים בתת תנאים בעולם השלישי ועל נזיר בורמזי צעיר אחד שראייתו ניצלה

"חולה גלאוקומה מורכב, צעיר יחסית, כבן 50, עם נזק קשה בשדה הראייה עקב המחלה, הגיע אלי לאחר ניתוחי גלאוקומה שבוצעו בשתי עיניו בבית חולים אחר וכשלו", מספרת ד"ר מאיה כלב לנדוי, רופאת עיניים בכירה ואחראית תחום הגלאוקומה בבית החולים וולפסון בחולון. "ניתוחים חוזרים בגלאוקומה הם, על פי רוב, מורכבים יותר מניתוח ראשון וכוללים גם טיפול פוסט אופרטיבי אינטנסיבי מאוד. החולה נותח על ידי בשתי עיניו ולאחר מכן במעקב ובטיפול אגרסיבי, הבאתי את החולה לייצוב וללחץ הרצוי בשתי עיניו לאורך זמן. במהלך השנים ועד היום אני מטפלת גם בשתי אחיותיו.

"כשנתיים לאחר מכן, החולה שהיה לו, כאמור, נזק קשה בשדה הראייה, רכב על קורקינט חשמלי, נתקל במהמורה שלא ראה בגלל שדה הראייה המוגבל שלו ונפל ומת כתוצאה משבר במפרקת. המקרה הזה לימד אותי שטיפול בגלאוקומה הוא כמו טנגו – חייבים שניים לטיפול. מסור ככל שיהיה, טיפול רק של הרופא ללא שיתוף פעולה והבנה של החולה למצבו ולמגבלותיו עלול לא להספיק. כמו כן, חייבים לחזור ולהדגיש בפני החולה את מגבלותיו בכל פגישה, גם אם הוא נותן את הרושם שהוא מבין".

ד"ר כלב לנדוי, בת 50, נשואה אם לשלושה בנים, מתגוררת בגבעתיים. במקביל לעבודה במחלקת העיניים ב"וולפסון" היא עובדת במרפאה עצמאית בתל אביב וב"אסותא". היא סיימה את לימודי התיכון במגמה ריאלית בתיכון שמעון בן צבי בגבעתיים ואת לימודי הרפואה במסגרת העתודה האקדמית בטכניון בחיפה. את ההתמחות ברפואת עיניים עשתה ב"וולפסון" ותת התמחות (Fellowship) בגלאוקומה ב-Western Eye Hospital בלונדון.

מדוע בחרת בתחום זה?

"מבנה העין והתפקוד שלה הקסימו אותי עוד מתחילת לימודי הרפואה. מדובר באחד האיברים החיוניים והמורכבים ביותר בגוף האדם ויחד עם זאת מדובר באיבר קטן יחסית ועדין מאוד. ברמה הקלינית, מאוד נמשכתי לעובדה שכאשר מגיע לקליניקה חולה עם בעיה, ניתן לרוב, על ידי אנמנזה ובדיקה קלינית יסודית ומקצועית, להגיע לאבחנה מיידית.

"בנוסף, אני אוהבת מאוד עבודה משולבת של הראש עם הידיים. העבודה המיקרו-כירורגית בתחום העיניים, תחת מיקרוסקופ ושילוב טכניקות חדשניות, חייבת להיות מדויקת מאוד ועל כן גם מאתגרת.
לא בכדי החולים חרדים לכל התערבות כירורגית בעין ובהתאם, העבודה דורשת יחס אנושי ויחסי אמון גבוהים מאוד בין החולה לרופא. לכן בעבודה היומיומית שלי, רק טובת החולה עומדת לנגד עיניי, ואני מאמינה ביחס אישי, אנושי ומקצועי לכל חולה".

ד"ר כלב לנדוי עוסקת בניתוחי עיניים מורכבים, בהטמעת טכניקות חדשות בכירורגיה של העין ובהכשרת מתמחים בתחום הכירורגי והקליני. כמו כן לקחה חלק באתגרים ניתוחיים במדינות עולם שלישי - במסגרת משלחות הומניטריות מטעם משרד החוץ ו"עין מציון" נסעה לטפל בחולים באנגולה ובמיאנמר.

"בכל נסיעה להתנדבות בניתוחים בעולם השלישי", היא מספרת, "נתקלים בכל מיני אירועים בלתי צפויים. החולים נמצאים במצב קשה על פי רוב ולפעמים אפילו במצב עיוורון. אם לא יגיעו מתנדבים לנתחם, אין מי שיטפל בחולים אלה, אין להם תקווה. קשה לתאר את הכרת התודה שלהם לאחר הניתוח כאשר פתאום הם רואים, לעתים אחרי תקופה ארוכה של עיוורון. התחושה בתור מנתחת עיניים היא עילאית".

ספרי בבקשה על חוויותייך ממסעות אלה.  

"במהלך אחד הניתוחים באנגולה, אירעה הפסקת חשמל בבית החולים. חיכינו כמה דקות אך אז הבהירו לנו המקומיים שייתכן שמדובר בהפסקה ארוכה שתימשך שעות. מיותר לציין שבאותו הרגע חולה שוכב באמצע ניתוח, המיקרוסקופ לא פועל, חושך בחדר מלבד קרן אור שמגיעה מחלון קטן. בשלב הזה הבנתי שאין לי ברירה ואני חייבת לסיים את הניתוח בתנאים הקיימים. הרופא שהגיע איתי במשלחת האיר על העין המנותחת עם פנס כיס ואני נעזרתי במיקרוסקופ, בהגדלה בלבד, ללא תאורה, וכך השלמתי את הניתוח בהצלחה.

"במיאנמר היה רגע מרגש במיוחד: נזיר בודהיסטי צעיר בן 25, שהיה עם עין אחת רואה והשנייה עיוורת, הגיע עם ירידה קשה בראייה בעין הרואה שלו. נדרשתי לבצע ניתוח קטרקט בעין חולה וקשה לניתוח. יום לאחר הניתוח היה שיפור דרמטי בראייה והנזיר הגיע אלי בוכה מרוב אושר. התחושה של מתן עזרה לבחור צעיר יחסית מצד אחד אך כה חסר ישע מצד שני ריגשה אותי עד דמעות".

מי המודל לחיקוי שלך, המאסטר?

"לאורך הקריירה המקצועית שלי התמזל מזלי ללמוד מרופאים ומנתחים רבים בעלי שם בתחום, בארץ ובחו"ל, ומכל אחד מהם אימצתי משהו שהרשים אותי במיוחד - אם זה משהו מהתחום הקליני, הכירורגי או היחס וההתנהלות מול החולים והקולגות".

אם לא היית רופאה?

"אם לא הייתי רופאה, הייתי אדריכלית. דמיון, יצירתיות ואסתטיקה, יצירה יש מאין - כל אלה מאוד מושכים אותי. בילדותי עזרתי לאבי ז"ל, שהיה מהנדס בניין. אז לא היו מחשבים והיה צריך לשרטט הכל ידנית, והוקסמתי מהדיוק של התכניות והיצירה המושלמת של בניין".

מה את אוהבת לעשות בזמנך הפנוי?

"אני סקרנית מטבעי ולכן אוהבת לטייל ולהיחשף לתרבויות ועולמות אחרים, להכיר אנשים, מזונות ומנהגים שונים ממה שמוכר לי. אני בדרך כלל מטיילת עם בעלי ועם שלושת בני (גיא, יוני ודני). לאחרונה טיילנו כל המשפחה בסין ושנה קודם לכן בויטנאם. בדרך כלל, אני אוהבת לטייל במקומות עם תרבות שונה ומיוחדת והיסטוריה מעניינת ואוהבת לשלב בטיול טבע וערים.

"בנוסף, אני קוראת בכל רגע פנוי. הקריאה היא גם סוג של טיול, שמכניס אותי לעולם אחר, כל ספר גורם לי לצלול למציאות חדשה ושונה וה'טיול' במהלך הקריאה לפעמים מגיע למחוזות הרבה יותר רחוקים. אני אוהבת מאוד רומנים היסטוריים ולאחרונה נהניתי מאוד מהספר 'תבשילים חריפים מהמטבח הטטארי' שנכתב על ידי אלינה ברונסקי - ספר מצחיק ושנון שמסופר בגוף ראשון על חיי משפחתה של אישה במדינה קומוניסטית".

לסיום, מה היית משנה במערכת הבריאות?

"המשאב החשוב ביותר במערכת הבריאות הוא המשאב האנושי, הצוות הרפואי. לדעתי, המערכת אינה מטפחת ודואגת לצוות הרפואי כפי שראוי וקיים במערכות אחרות דומות בעולם".

נושאים קשורים:  ד"ר מאיה כלב לנדוי,  רפואת עיניים,  גלאוקומה,  חדשות,  מגזין,  וולפסון,  עין מציון,  סיוע הומניטרי
תגובות
 
אנונימי/ת
15.03.2019, 09:35

יישר כח וכל הכבוד.

אגב, אולי אינך מודעת, אי שם מעבר להרי החושך במדינה קטנטנה שבקושי יש מקום לכתוב את שמה על גבולותיה המזעריים על פני הגלובוס, יש עניים מרודים שמתעוורים (פשוטו כמשמעו) מחוסר יכולת לממן לעצמם טיפולים יקרים.
דרך החתחתים שלהם להגיע לרופא בכיר וטיפול מקצועי במסגרת הרפואה הציבורים לאחר המתנה של חודשים ארוכים (לפעמים כשנה!), מסתיימת פעמים רבות במפח נפש ואובדן ראיה.

כן, דיברתי על מדינת ישראל.

כך שאולי, במקום (או במקביל) להשקעה במדינות עולם שלישי, יהיה יפה להשקיע באחייך ואחיותייך בני מדינתך שחיים בעוני כבמדינות הרחוקות ההן.

אם המטרה - הטיול, והטיפול נעשה להצדיק ולממן את הטיול, לא דיברתי. הוגן והגיוני.

מראש מתנצל באם אכן את עושה את זה גם בארץ ובגלל מידת הענווה לא סיפרת את זה. אם אכן כך, יישר כח וכל הכבוד.

עלי והצליחי.

15.03.2019, 22:39

מאיה יקרה, ברכות מעומק לבי על דרכך ועל הצלחתך ועל שמירת האנושיות שלך בימים כה סוערים לעולם הרפואה.

אנונימי/ת
16.03.2019, 20:17

כול הכבוד מאיה!! מביאה כבוד וגאווה למדינת ישראל!!