בעבודה זאת בדקו החוקרים את השינויים ברוויית החמצן בכלי דם רשתיים בין ארבע קבוצות מטופלים: אלו עם רטינופתיה אוטו-אימונית (AIR – autoimmune retinopathy), מטופלים עם רטינופתיה אוטו-אימונית המקושרת לרטיניטיס פיגמנטוזה (AIR-RP) קבוצת בקרה של פרטים בריאים ומטופלים עם רטיניטיס פיגמנטוזה מבודדת (RP – retinitis pigmentosa).

לשם כך ביצעו אוקסימטריה של כלי דם רשתיים (RO – retinal vessel oximetry) ב-139 עיניים: שש עיניים הסובלות מ-AIR וארבע עיניים עם AIR-RP הושוו לביקורת בריאה של 59 עיניים ול-70 עיניים עם RP מבודדת. בשלב הבא תוכנה מבוססת מחשב של יחידת ניתוח כלי דם רשתיים (IMEDOS Systems UG, ג'נה, גרמניה) שימשה כדי להעריך רוויית חמצן. החוקרים חישבו את רוויית החמצן הממוצעת בעורקיקים (A-SO2) ובוורידונים (V-SO2) סעיפיים מענף ראשון או שני ואת ההפרש ביניהם (A-V SO2). בנוסף, מדדו את קוטר העורקיקים (D-A) והוורידונים (D-V).

בבחינת התוצאות של קבוצות ה-AIR ו-AIR-RP, נצפן הבדלים ניכרים מקבוצת הביקורת הבריאה שבהשוואה אליה הציגו באופן מובהק ערכי V-SO2 גבוהים יותר וערכי A-V SO2 נמוכים יותר (p < 0.025). זאת ועוד, קבוצת ה-AIR-RP הייתה ניתנת להבחנה מעיניים אשר סובלות מ-RP מבודדת על סמך ערכי V-SO2 גבוהים יותר במידה משמעותית. כאשר משווים קוטרי כלי דם רשתיים, גם קבוצת ה-AIR וגם קבוצת AIR-RP התאפיינו בהצטמקות משמעותית של עורקיקים (p = 0.005) וורידונים (p < 0.03) לעומת קבוצה הביקורת הבריאה.

על בסיס התוצאות לעיל, בהקבלה למטופלים הסובלים מ-RP ניתן להסיק שקיימים שינויים במטבוליזם החמצן של מטופלים עם AIR.

מקור:

Waizel, M. et al. (2018). Eye. 32