נציג האיגוד ב-WPA, פרופ' צבי זמישלני, נבחר בשנית לוועד המנהל (ה-Board) של ה-WPA כנציג אזור דרום אירופה. פרופ' זמישלני אירגן סימפוזיון מטעם אזור דרום אירופה, בו השתתפו יחד עימו מרצים מטורקיה ומאיטליה, בנושא המעניין את חברינו בשנה האחרונה: אשפוזים כפויים ואמצעי הגבלה פיזיים באשפוז.
עוד בעניין דומה
להלן סיכום קצר של הסימפוזיון: A WPA Zonal Symposium: Chair : Zvi Zemishlanyי(Israel)
במסגרת הכנס העולמי של ה-WPA בברלין, התקיים סימפוזיון בתאריך ה-12.10.17 בנושא אשפוזים כפויים וקשירות שאורגן ע"י פרופ' צבי זמישלני, המייצג את אזור דרום אירופה באיגוד העולמי. הדוברים היו מישראל איטליה ותורכיה.
פרופ' צבי זמישלני
ישראל: צבי זמישלני הציג את נוהלי הטיפול והאשפוז הכפוי בישראל במסלול האזרחי והפלילי. הודגש כי בעוד שיעור האשפוזים הכפויים במסלול האזרחי נשארו קבועים בעשור האחרון, כ-22% מהאשפוזים, במסלול הפלילי חלה עליה משמעותית משנת 2006, מ-5% למעל 8%, כנראה על רקע ייצוג המטופלים ע"י עורך דין. צוין השיעור הגבוה של הקשירות (40% מהמטופלים בתחילת 2017), הרעש התקשורתי והחלטת משרד הבריאות להוריד את שיעור הקשירות ב-70% בתוך שנה.
פרופ' זמישלני סקר את האסטרטגיות והגורמים המשפיעים על הורדת כמות הקשירות עפ"י הספרות:
- מנהיגות המחויבת לשינוי.
- גורמים הקשורים לצוות: א. הכשרת הצוותים. ב. מספר אנשי הצוות וההרכב שלהם: בהולנד, למשל, בה שיעור ההגבלות הפיסיות הוא 0.12%, יש 1.2-1.6 אנשי סיעוד על כל מטופל בכל משמרת! יותר הגבלות נמצאו כאשר היו יותר אחיות במשמרת מאשר בצוותים מעורבים (Janssen et al, 2007).
- סביבת המחלקה: פרטיות, תאורה, נוחות, קיום חדרי בידוד ( Van der Schaaf et al, 2013).
- הרכב החולים. הכללה של החולים והמשפחות בשינוי.
- קיום נתונים המאששים את ההתנהלות.
- עיבוד ותחקיר אירועים לאחר תקריות.
איטליה (ד"ר אנריקו זנלדה) : הוראה לטיפול מרפאתי כפוי ניתנת בהמלצת פסיכיאטר באישור הרשות המקומית (Mayor) ומתבצעת ע"י המשטרה המוניציפלית. אשפוז כפוי מומלץ ע"י רופא בשירות הציבורי וחייב להיות מוסכם גם ע"י רופא שני בשירות הציבורי. מוסדות פרטיים אינם מורשים לאשפז באופן כפוי. ההוראה לאשפוז כפוי ניתנת ע"י הראשות המקומית (Mayor) ומאושרת ע"י שופט. שיעור האשפוזים הכפויים נמצא בירידה בשנים האחרונות ועומד כיום על 9% מהאשפוזים.
יו"ר איגוד הפסיכיאטריה, פרופ' חיים בלמקר, יזם יחד עם הח"מ סימפוזיון בנושא המעניין מאוד גם את חברינו האירופים: הנסיון הפסיכיאטרי בטיפול בפליטים ניצולי רצח עם ועינויים:
להלן סיכום קצר של הסימפוזיון:
Psychiatric experience in the treatment of genocide and torture surviving refugees
פרופ' יוטה לינדרט מגרמניה הציגה את התמונה הכללית של הידע לגבי בריאות נפשית וחוסן נפשי בקרב פליטים. המחקרים בתחום הינם לעיתים סותרים, והתמונה הינה לכן בלתי ברורה: על פי נתוני סוכנות הפליטים של האו"ם (ה-UNHCR), בשנת 2015 היה בעולם מספר שיא של אנשים עקורים מבתיהם שלא מרצונם: כ-65.3 מיליון, ומתוכם כ-21.3 מיליון הוגדרו כפליטים. רבים מהם נחשפו לטראומות פיזיות ונפשיות, לעיתים מסכנות חיים, אם בארצות מוצאם ואם בדרך הימלטותם. לכן, קיים צורך להיערכות מיוחדת לצורך היענות לצרכי הטיפול הנפשי לפחות בחלק מהם.
מחקרים שנערכו בקרב אוכלוסיות שונות של פליטים העלו תוצאות מנוגדות. זאת, כנראה בשל הבדלים באופי הטראומות שעברו בארצות המוצא ובדרכי המפלט, ובמצבם בארצות המקלט. ייתכנו גם הבדלים במאפייני המחקרים עצמם – בשיטות המחקר, כולל במדדי הסף של הערכת סימפטומים, ובהעדר קבוצות ביקורת הולמות.
דר' עידו לוריא, מנהל מרפאת "גשר" בישראל המטפלת בפליטים, הרצה אודות מצבם הנפשי של מטופלי המרפאה – מבקשי מקלט וקורבנות סחר בבני אדם.
מרפאת גשר – שפעילותה הוצגה בעבר באתר הינה שיתוף פעולה בין משרד הבריאות לסוכנות האו"ם לטיפול בפליטים. המרפאה מציעה טיפול פסיכיאטרי ושירותים פסיכו-סוציאליים מותאמי תרבות ולשון לפונים חסרי מעמד חוקי. מתוכם – מי שנפגעו במהלך הגעתם מסחר בבני אדם נזקקים עוד יותר לטיפול. דר' לוריא הציג את פעילות המרפאה בשנות פעילותה, פעילות הכוללת אבחון והערכה, טיפולים תרופתיים, טיפול ויעוץ אישי וקבוצתי – הניתנים ע"י צוות רב מקצועי מומחה בתחום. כחלק מהשירותים מותאמי התרבות והלשון, הצוות כולל מטפלים הדוברים את השפות של הפליטים, וכן מתרגמים ומומחים לתרבותם.
ההרצאה האחרונה בסימפוזיון ניתנה ע"י הח"מ, אודות מכשולים ופתרונות בטיפול בפליטים שורדי הטראומות: נסיון העבר מלמד כי הרוב המכריע מבין עשרות מיליונים של פליטים ועקורים – לרבות אלה שעברו את הטראומות של מלחמת העולם השנייה – שוקמו במשך מספר שנים בארצות שקלטו אותם. נראה כי הנסיון המאלף ביותר בקליטה ושיקום שכזה הוא של מי שעברו את הטראומה הקשה ביותר – ניצולי/שורדי השואה. מהנסיונות המוצלחים של קליטת פליטים לאחר אירועים קשים עולה כי לפעולות חברתיות-כלכליות נכונות חשיבות עליונה בטיפול: חיזוק הקשרים המשפחתיים (שנותרו), חיזוק מנהיגות מקומית ופעילות דרך סוכני משנה כגון מנהיגים רוחניים ומורים, קליטה של פליטים בתור קהילות ולא כבודדים, שימוש בקבוצות תמיכה, ועוד. לכל אלה – חשיבות רבה, לעיתים לא פחות מטיפול נפשי.
הירשמו לקבלת עדכונים בנושאים שעלו בכתבה
