מחקרים קודמים הראו כי Uveitis עלול לגרום לעלייה בלחץ התוך עיני עקב סיבות שונות. המרכזית שבהן: הפגיעה ב-Trabecular meshwork עקב דלקת כרונית והשימוש הכרוני בסטרואידים בדרכי מתן שונות.
עוד בעניין דומה
מטרת המחקר הנוכחי הייתה לבחון את שכיחות העלייה בלחץ התוך עיני והתפתחות גלאוקומה בחולי Uveitis אשר מטופלים ב-Fluocinolone acetonide intravitreal implantי(FA), לעומת אלו המטופלים בטיפול הסיסטמי הסטנדרטי, שנתיים לאחר תחילת הטיפול.
המחקר הינו מחקר רב מרכזי, אקראי וממוסך חלקית. במחקר השתתפו חולי Uveitis פעיל בגלאי 13 ומעלה שמיקום ה- Uveitis הינו אמצעי, אחורי או Panuveitis. שדות הראיה נבדקו בתחילת המחקר ולאחר כל 12 חודשים ע"י שימוש ב-Humphrey 24-2 Swedish interactive threshold algorithmי(SITA). צילום תמונות צבע של עצב הראיה התבצע בתחילת המחקר ובחודשים 3,6,12 ו-24 . הלחץ התוך עיני נבדק בכל ביקור מרפאתי ( בתחילת המחקר, לאחר חודש ולאחר מכן כל 3 חודשים למשך שנתיים), על ידי רופאים שלא ידעו מה הטיפול אותו מקבל המטופל.
חולים הוקצו אקראית לקבלת טיפול על ידי שתל ה-FA או טיפול סיסטמי בסטרואידים (ובאם יש צורך נוספו גם תרופות מדכאות חיסון). 219 עיניים עם Uveitis קיבלו טיפול באמצעות השתל ו-207 עיניים קיבלו טיפול סיסטמי.
גלאוקומה אובחנה בעת עליית יחס ה-cup-to-discי(CDR) יחד עם החמרה בשדה הראייה ובמקרים בהם לא היה ניתן לדעת אם הייתה החמרה בשדה הראייה עקב מידע חסר או שדה ראיה חמור מלכתחילה , רק על סמך עליית ה-CDR.
בהשוואה בין שתי קבוצות הטיפול נמצא כי הלחץ התוך עיני עלה מעל 10 מ"מ כספית בקרב 65% מהחולים אשר טופלו באמצעות השתל לעומת 24% שטופלו בטיפול הסיסטמי (p<0.001). בהתאם, 69% מהחולים אשר טופלו בשתל נזקקו לטיפול תרופתי להורדת הלחץ לעומת 26% בקרב הקבוצה שטופלה בטיפול סיסטמי (p<0.001 ). לטיפול על ידי התערבות כירורגית נזקקו 32% מהחולים בקבוצת השתל לעומת 5% מהחולים בקבוצת הטיפול הסיסטמי (p<0.001 ).
גלאוקומה התפתחה ב-23% מהחולים שטופל בשתל לעומת 6% מאלו שטופלו בטיפול הסיסטמי. באותם החולים נראה נזק לעצב הראיה (p<0.001 ) וכצפוי פגיעה בשדות הראייה (p<0.001 ), אך ללא פגיעה משמעותית סטטיסטית בחדות הראיה. בנוסף, במודל של אנליזה רבת משתנים נמצא כי הסיכון להתפתחות גלאוקומה גבוהה יותר בקרב חולים שטופלו בשתל, בשחורים, בחולים שטופלו בתרופות להורדת הלחץ התוך עיני וכאשר מחלת ה-Uveitis הייתה פעילה (p<0.05).
לסיכום, בעיניים אשר מטופלות בשתל FA, בהשוואה לעיניים אשר מטופלות בטיפול סיסטמי, ישנו סיכון של פי ארבעה ויותר לפתח עלייה בלחץ תוך עיני ופגיעה בעצב הראייה תוך שנתיים מתחילת הטיפול. על כן, בחולי Uveitis שבהם יש צורך בטיפול בשתל FA, ניטור תדיר וטיפול מוקדם להורדת לחץ תוך עיני (לעתים אף טיפול כירורגי) נדרשים על מנת למנוע התפתחות גלאוקומה בשלב מאוחר יותר.
ערכה: אופירה זלוטו